וקטור $\vec{n}$ נקרא מאונך למישור $\pi$ אם הוא מאונך לכל וקטור המונח במישור $\pi$. בדומה, ישר מאונך למישור אם הוא מאונך לכל ישר העובר דרך נקודת החיתוך שלו עם המישור.

לא צריך לבדוק את כל הווקטורים במישור. מספיק לבדוק שניים:

משפט: אם וקטור $\vec{n}$ מאונך לשני וקטורים לא קולינאריים $\vec{u},\vec{v}$ המגדירים מישור $\pi$, אז $\vec{n}$ מאונך למישור $\pi$ כולו.

נניח $\vec{n}\cdot \vec{u}=0$ ו-$\vec{n}\cdot \vec{v}=0$, כאשר $\vec{u},\vec{v}$ לא קולינאריים.

יהי $\vec{w}$ וקטור כלשהו במישור $\pi$. לפי המשפט על צירוף לינארי במישור, אפשר לכתוב את $\vec{w}$ באופן יחיד כצירוף לינארי של שני הווקטורים הפורשים: $\vec{w}=s\vec{u}+t\vec{v}$ עבור מספרים s, t מתאימים.

נחשב את המכפלה הסקלרית של $\vec{n}$ עם $\vec{w}$, תוך שימוש בחוק הפילוג ובהומוגניות: $\vec{n}\cdot \vec{w}=\vec{n}\cdot (s\vec{u}+t\vec{v})=s(\vec{n}\cdot \vec{u})+t(\vec{n}\cdot \vec{v})=s\cdot 0+t\cdot 0=0$

קיבלנו $\vec{n}\cdot \vec{w}=0$ עבור כל וקטור $\vec{w}$ במישור, כלומר $\vec{n}$ מאונך לכל וקטור במישור — ומכאן $\vec{n}$ מאונך למישור. מ.ש.ל.

אם מקצוע או וקטור מאונך למישור הבסיס של גוף, אז הוא גובה הגוף — ואורכו הוא הגובה שנציב בנוסחת הנפח. לכן נוסח עבודה שכיח בבגרות הוא: "הוכיחו ש-$\overrightarrow{SK}$ מאונך למישור הבסיס", ומיד אחריו "מצאו את נפח הגוף".