בגרפיקה ממוחשבת מייצגים עצם על ידי קודקודיו במישור גאוס. כדי להזיז, למתוח, לשקף או לסובב את העצם — פועלים על כל קודקוד באותה פעולה:

• הזזה (translation): $z\mapsto z+d$ כאשר d=p+qi קבוע. כל נקודה נעה באותו וקטור.
• מתיחה/כיווץ (scaling): $z\mapsto k\cdot z$ כאשר k>0 ממשי. מרחיק (k>1) או מקרב (0<k<1) מן הראשית.
• שיקוף ביחס לציר הממשי: $z\mapsto \bar{z}$ (הצמוד) — $x+yi\mapsto x-yi$.
• סיבוב בזווית $\alpha$ סביב הראשית: $z\mapsto (\cos \alpha +i\sin \alpha )\cdot z$. הרדיוס נשמר ($|\cos \alpha +i\sin \alpha |=1$), הזווית גדלה ב-$\alpha$.

המקרה הפשוט והשימושי ביותר: $i=\cos 90^{\circ }+i\sin 90^{\circ }$, ולכן כפל ב-i מסובב כל נקודה ב-$90^{\circ }$ נגד כיוון השעון סביב הראשית, בלי מתיחה. כך, למשל, $i\cdot (1+6i)=i-6=-6+i$: הנקודה (1,6) עוברת ל-(-6,1). כל קודקודי התמונה מסתובבים יחד ושומרים על צורתה.

מרכיבים טרנספורמציות על ידי החלת פעולה אחר פעולה. הסדר חשוב: סיבוב ואז הזזה אינו שווה בדרך כלל להזזה ואז סיבוב. למשל, "סובב ב-$90^{\circ }$ ואז הזז ב-d" הוא $z\mapsto iz+d$, ואילו "הזז ואז סובב" הוא $z\mapsto i(z+d)=iz+id$ — תוצאה שונה. זהו יישום ישיר של תכונות החיבור והכפל המרוכב.