בלימודים הקודמים פגשנו בעיקר גדלים שדי במספר (ויחידה) כדי לתאר אותם במלואם: מסה, זמן, טמפרטורה, צפיפות. גדלים אלו נקראים גדלים סקלריים, והמספר המתאר אותם נקרא סקלר (בהקשר הבית-ספרי, סקלר הוא פשוט מספר ממשי).

אבל בעולם הממשי יש גדלים שמספר בלבד אינו מספיק לתיאורם — דרוש גם כיוון. אם נאמר ש"מטוס נע במהירות 800 קמ"ש" עדיין חסר מידע מהותי: לאן? גדלים שלתיאורם המלא דרושים גודל וגם כיוון נקראים גדלים וקטוריים.

• העתק — שינוי מקומו של גוף: מאיפה התחיל ולאן הגיע (גודל = המרחק בקו ישר, כיוון = מההתחלה לסוף).
• מהירות וקטורית — כמה מהר ולאן.
• כוח — עוצמת הדחיפה/משיכה וכיוונה.
• תאוצה — קצב השינוי של המהירות הווקטורית.

לעומתם, מרחק (אורך המסלול שעבר הגוף), מהירות סקלרית (גודל המהירות בלבד), מסה וזמן הם גדלים סקלריים.

נניח שמטיילת הולכת 3 ק"מ מזרחה ואחר כך 4 ק"מ צפונה.

• המרחק (אורך המסלול) שעברה הוא 3 + 4 = 7 ק"מ — גדל סקלרי, "כמה הלכה בסך הכל".
• ההעתק שלה הוא הווקטור מנקודת ההתחלה אל נקודת הסיום. שני קטעי ההליכה ניצבים, ולכן גודל ההעתק הוא $\sqrt{3^2+4^2}=\sqrt{25}=5$ ק"מ, בכיוון צפון-מזרחי.

אותו מסלול — שני מספרים שונים, כי האחד סקלרי והאחר וקטורי. זו הסיבה שגדלים וקטוריים אינם מתחברים בהכרח כמספרים רגילים.

על כל גוף במנוחה פועלים בדרך כלל כמה כוחות בו-זמנית. שיווי משקל איננו מצב שבו לא פועלים כוחות, אלא מצב שבו הכוחות מתקזזים — כלומר השקול שלהם (סכומם הווקטורי) שווה לוקטור האפס.

דוגמה: ספר המונח על שולחן. פועלים עליו כוח הכובד כלפי מטה וכוח התמיכה של השולחן כלפי מעלה. שני הכוחות שווים בגודלם והפוכים בכיוונם, ולכן השקול הוא וקטור האפס — והספר במנוחה. גדלים וקטוריים, אם כן, "יודעים" להתבטל זה את זה בזכות הכיוון.